זה ציפור? זה מטוס? זה ספיידרמן? לא, זה סתם בלוגר.

מאי 12, 2010

מי האיש מאחורי המסיכה? רמז: יש לו בלוג וזה לא פיטר פארקר.

הבוקר הזה התחיל כמו כל בוקר רגיל. קמתי מהמיטה לקול הצרצרים המעצבנים מהשעון המעורר של האייפון (איפה יש מקום לצרצרים בתוך המכשיר הקטן הזה בכלל?), צחצחתי שיניים (קריוס ובקטוס לא שמחו במיוחד), התפללתי, פינקתי את עצמי בחביתה, קינחתי בשוקו יוטבתה ויצאתי לעבודה.

בכניסה לרכבת עמד מאבטח שבדק תיקים ושאל כל אחד אם יש לו נשק. כשהגיע תורי עניתי לו שחוץ מידי הסמוראי המיומנות שלי אני נקי. הוא לא צחק.. כנראה שהוא לא התברך בחוש הומור מפותח או שהוא כבר שמע את הבדיחה הזאת. אין אפשרות אחרת.

כמו בכל בוקר גם הפעם חיפשתי מקום ריק ברכבת והתיישבתי. כמה דקות אחרי תחילת הנסיעה, בזמן שהקשבתי לפוקאסט על עיצוב מערכות וורדפרס, התיישב מולי חייל מחויך. במשך דקות ארוכות הוא פשוט בהה בי (אינסטנקטיבית בהיתי בו בחזרה כדי שיפסיק! רק שהייתי עם משקפי שמש..) עד שלפתע:

״שמע, אתה נראה לי מוכר״ אמר החייל.

״באמת? אומרים לי את זה הרבה. אני בן אדם שנראה מוכר, זה ידוע!״ אחח התחכום..

״לא, ברצינות אתה ממש מוכר לי״ הוא המשיך להתעקש

״אולי בגלל שזה אני, חברך השכונתי – ספיידרמן! איש העכביש. מגן העיר תל אביב ואיש גיבור עושה חיל. בטח לא זיהית אותי בלי המסיכה.. הייתי מראה לך אותה אבל היא בדיוק בכביסה.״ אני חייב לפתוח תכנית משלי..

״לא, זה לא זה..״ הוא הבן אדם השני שלא צחק מהבדיחות שלי. זה אף פעם לא קורה. חשוד מאוד.

״או קיי.. אם תיזכר, תגי..״

״רגע!! יש לך בלוג במקרה?!״ נאחס! בדיוק כשבאתי להחזיר את האזניות..

״כן״ אתה בטח צוחק עלי..

״בלוג על עיצוב גרפי וטכנולוגיה?!״

״כן אבל איך אתה..?״

״אני מעריץ אותך! יש לך בלוג מדהים! אני קורא קבוע של הבלוג! אני רשום לRSS, לעידכונים במייל ולקבוצה בפייסבוק!״ הוא דיבר עם הרבה סימני קריאה..

״וואו מעריץ אמיתי! איזה כיף! אתה רוצה אולי חתימה? יש לי מלא..״ ממש התרגשתי, סוף סוף הבלוג נחשף לעולם שקיים מחוץ לחדר שלי

המשכנו לדבר על הבלוג עוד כמה דקות עד שהוא ירד מהרכבת. אני בינתיים חזרתי לפודקאסט בחיוך. מעריץ אמיתי לבלוג…:)

(יותר מאוחר גיליתי שחבר שלי ישב מאחורי ולא הפסיק לצחוק כי הוא שילם לחייל בשביל ״מעשה הקונדס״ הזה. שפל ביותר. אנחנו כבר נסגור חשבון…)

מודעות פרסומת

שיעור קטן ביחסי אנוש ונסיעה ברכבת ישראל

אפריל 30, 2010

מכירים את התמונה המפורסמת של רכבת ישראל ביום ראשון בבוקר?

כמו להרבה ישראלים, יוצא לי ליסוע המון ברכבת ישראל. אבל בניגוד לרוב האנשים שעולים לרכבת ומתיישבים במקום הראשון שהם רואים, לי יש כמה כללי בסיס שעל פיהם אני בוחר מקום ישיבה.

1. להתרחק מטירונים/ערסים – לחיילים/חיילות הטריים שהתגייסו זה עתה לשמור על המולדת ועליכם יש הרבה סיפורים על מה שעברו השבוע בטירונות. אם אתם יותר בעניין "תנו קצת שקט אני מנסה לשמוע מוסיקה", ראו וזהרתם. בד״כ תוכלו לזהות אותם יושבים בקבוצות גדולות ותיקים ענקיים שחוסמים את המעבר. בקשר לערסים, אם אין לכם עניין במוסיקת דיכאון שיוצאת מפלאפון בפול ווליום ואיכות זוועה, העניין ברור.

2. אחד מארבע – כל קרון מחולק לקבוצות של ארבעה מושבים – שניים עם כיוון הנסיעה ושניים נגד. אם אין לכם בעיה של בחילות מנסיעה אחורה כמו ל70% מהנוסעים, שבו באחד המושבים שהם נגד כיוון הנסיעה (הקיצוני אפילו עדיף) ותחסכו מעצמיכם את הצפיפות שיש לשני הנוסעים שמולכם.

3. זהירות! בן אדם חברותי – אם אתם מחפשים נסיעה שקטה וכל מה שמעניין אתכם זה להגיע הביתה/לעבודה (או שאתם פשוט לא הכי סימפטים מטבעיכם- כמוני) נסו להימנע מאנשים חברותיים. אפשר לזהות אותם בקלות כי הם יעשו הכל כדי שתשבו איתם – ילוו אתכם במבט, יזיזו את התיק שלהם, ישנו תנוחה במושב, לא יהססו בשימוש בבובות וודו, ינסו לשדר לכם מחשבות או שפשוט יגידו לכם ״בוא גבר יש פה מקום!״ (שזה מקרה קיצוני שדורש יישום מהיר של כלל מס׳ 4).

4. יש עוד הרבה קרונות בים – טוב, נכון שלא הרבה, אבל אם יש קרון עם ריח רע, 1ים, 3ים, פיצוץ אוכלוסין, אל תתביישו להמשיך לקרון הבא – שם יהיה יותר טוב פחות רע סביר.

5. יש אייפון יש חברים – כל הכללים הקודמים לא תקפים על נוסעים בעלי אייפון. גם אם בקרון יש בן אדם אחד אבל יש לו אייפון, שבו לידו, מדובר בבן אדם איכותי, טוב, מתחשב, אינטלגנט. למעשה, בתחנה הבאה תציעו לו אפילו נישואין! מה כבר יכול להיות?

בנוסף, אם אתם בעלי אייפון, תוציאו אותו ותנו לו לנצנץ בקרון. זה מתכון בדוק לנושא לשיחה רכישת חברים לחטוף מכות רצח.

ניפגש ברכבת!=)


איך פגשתי את אייפון עונה 1 פרק 1 (ואחרון לעונה)

אפריל 24, 2010

"דניאל! שמעת על הדבר הנוראי ביותר שקרה מעולם?!" – פנה אלי חבר בשבת, בדרמטיות מוגזמת.

"אוי לא, אל תגיד לי שהפסיקו לייצר הד אנד שולדרס נגד קסקסים! מה נעשה?!"

"אממ לא.. לא על זה דיברתי.."

"אהה פחח.. ברור שלא על זה.. לא לקחת אותי ברצינות אני מקווה.. אז על מה דיברת?"- להגנתי יאמר שאם דבר כזה באמת יקרה סביר להניח שהוא ידורג במקום הראשון במצעד הדברים הנוראיים שקרו מעולם.

"על האייפון העתידי שעובד של אפל השאיר בטעות בפאב."

"ברור ששמעתי, אבל למה זה כל כך נוראי?"

"מה זאת אומרת? כחסיד של אפל אתה צריך לדעת שאסור שמידע כזה ידלוף מהחברה! העולם לא מוכן לזה.." – ככה נשמע מישהו שמכיר אותי יותר מדי זמן..

"ומה אם אני אגיד לך שאפל היא זאת שגרמה לדליפה הזאת כדי לעורר מהומה תקשורתית?"

"אין מצב! קונפירציה מטופשת.. מדובר סה"כ בטעות אנוש!"

"אם כך אתה חושב, שב בני ואמשול לך משל."

"הא?"

"פשוט שב בשקט ותקשיב לסיפור עם מוסר השכל"

"הנה זה מתחיל…"

"מעשה בצדיק שהלך בדרכו כשלפתע פתאום ראה עלה על הקרקע. פנה הצדיק לעלה ושאל אותו: מר עלה, למה הופלת לאדמה? ענה לו העלה: וואלה, אין לי מושג שאל את הענף, הוא זה שהפיל אותי. פנה הצדיק לענף ושאל: ענף נחמד, ענף חביב, מדוע הפלת את העלה המסכן לאדמה? ענה לו הענף: עזוב'תי באמאש'ך, שאל את הרוח היא זו שהזיזה אותי.
לא התייאש הצדיק, ופנה לרוח: גברת רוח, למה הזזת את העלה? ענתה לו הרוח: מצטערת לא שלטתי בזה, שאל את המלאך שאחראי עלי….
אתה איתי?"

"ZzZzZzZzZz… הא? מה? כן כן אני מקשיב.."

"בקיצור, שאל הצדיק את המלאך למה הוא ציווה על הרוח להזיז את הענף והמלאך ענה שאלוקים בכבודו ובעצמו אמר לו לעשות כך. משפנה הצדיק לאלוקים, אמר לו אלוקים: לפני שאתה שואל, תרים את העלה.
כשהרים הצדיק את העלה, נתגלתה בפניו תולעת קטנה, מסכנה וחולה. רק אז הבין הצדיק שאם המלאך לא היה אומר לרוח שתזיז את הענף, והענף לא היה זז ומפיל את העלה, התולעת הקטנה ששכבה שם בשמש היתה נצלית ומשמשת כאוכל לחזירי בר."

"סיימת?"

"כן."

"ומוסר ההשכל מהסיפור?"

"שניה אני בונה את זה.."

"……."

"או קיי, מה שהתכוונתי להוכיח מהסיפור, זה שבין אם מדובר בכח עליון ובין אם מדובר בחברת אפל (כן, זה בעצם סוג של היינו הך אבל,) לכל דבר בעולם יש סיבה! גם העובד שלכאורה הפיל "בטעות" את האייפון ה"עתידי" של אפל עשה זאת מסיבה מסוימת שככל הראה היתה שאפל החליטה "להדליף" אותו. מ.ש.ל."

"אתה פשוט מקרה אבוד…"