או! אני רוצה את זה! ואת זה! ו.. תביא גם אחד כזה! סיכום שבוע קצרצר

האיש שהצליח גם לעשות וגם להרוס לי את השבוע

אני גאה להכריז על השבוע האחרון כאחד השבועות המספקים ביותר שהיו לי (אם תסתכלו איתי אחורה, השבוע האחרון שזכה להכנות "שבוע מספק שהיה לי" היה השבוע שבו קיבלתי את האייפון שלי). מחיאות כפיים יתקבלו בברכה. אני בטוח שהייתם מסתפקים בשורה הראשונה בפוסט ובברכת שבת שלום אבל אני לא יכול לוותר על המוניטין שלי כהורס מסיבות..

1. במוצאי שבת האחרון נסעתי ליס-פלאנט בקניון אילון כדי לראות בתלת מימד את "אליס בארץ הפלאות" (אליס, ולא עליזה) החדש. הרעיון המקורי היה ליסוע לסינמה סיטי החדש בראשל"צ ולקנות כרטיסים לאולם האפקטים המיוחדים עם הרצפה השקופה אבל מהר מאוד ויתרתי עליו כששמעתי שכל כביש ברדיוס של 10 ק"מ מהמתחם פקוק ושהמושבים היחידים שפנויים הם בשורה הראשונה ובצד (וזמינים רק יומיים אחרי). בכל מקרה הסרט עצמו היה חסר עלילה, או אם לדייק העלילה היתה דיי צפויה ומשעממת אבל לפחות השחקנים היו טובים, האפקטים בשילוב עם הקרנת התלת מימד היו מעולים ונתנו תחושה מושלמת של הזיות אשליות ועולם ממשי, והחתול החייכן עשה לי חשק לאמץ חתול חייכן כחיית מחמד.

2. השבוע נפטרתי באופן סופי מהWindows XP הישן והתקנתי את ה Windows 7 Premium (חשוב להדגיש את הPremium כי הוא נשמע הרבה יותר טוב מסתם Windows 7) . נכון, זה עלה לי ב2 לילות לבנים, 2 התקנות מחדש, פרמוט דיסק אחד ושלושה שיחזורי מערכת אבל בסופו של דבר קיבלתי את מה שרציתי. הWindows 7 הוא שילוב של הXP והVISTA בתוספת  שיפורים בממשקי המשתמש כאשר את העיצוב מיקרוסופט שימרה מהVISTA ואת הנוחות והפשטות מהXP. שני הפיצ'רים שהתלהבתי מהם הכי הרבה היו א. תיבת החיפוש הקבועה שנמצאת בכל חלון ונותנת תוצאות חיפוש מדויקות לפי מילות מפתח פשוטות כמו "פרמוט", "שחזור", "שירים" וכו'… וב. סרגל הכלים התחתון שעושה סדר בבלאגן של ריבוי משימות והחלונות הפתוחים ונותן אפשרות הצצה בחלון לפני פתיחתו.

3. ביום ראשון השבוע (עוד פתיחה מקורית מבית היוצר של דניאל שטרנליכט) הושק לראשונה האייפד החדש של אפל בארה"ב. ביום ההשקה נמכרו מעל 700,000 מכשירים ונרשמו מעל 300,000 ציוצים בטוויטר הקשורות לנושא. חוץ מזה קראתי שהבאז התקשורתי של השקת האייפד לקח את נאום אובאמה על "מצב האומה" בלי למצמץ. בארץ מדברים על יבוא של המכשיר כבר במאי הקרוב (זה מפתיע, כי בד"כ אנחנו אוהבים לשמור על פיגור של שנתיים כשמדובר במוצרים של אפל) אני כבר סגרתי את המשכורת שלי החודש כדי להצטרף לקהילה, אם אתם לא אל תדברו איתי שבוע ושלושה ימים!

4. עוד השבוע (וואו! אני לא מפסיק להפציץ פה במילות פתיחה) הכריזה אפל על הOS4 – עדכון מערכת ההפעלה האחרון לאייפון שאמור לשים סוף לתחרות בשוק הסלולאר ויתמוך במולטי-טאסקינג (ריבוי משימות). בנוסף יתווספו עוד אפשרויות נחמדות כמו סידור הספרינג-בורד בתיקיות, תמיכה ביותר מתיבת דואר אחת וגם פתיחת מרכז משחקים ברשת. הבעיה היחידה בעדכון האחרון היא שרק האייפון 3GS החדש יתמוך בו מה שמשאיר את בעלי האייפון 2G (כמוני) וה3G (שקנו אותו רק לפני שנה) מאחור. המסקנה: הגיע הזמן להשתדרג או להמשיך הלאה, ומכיוון שהאפשרות השניה לא באה בחשבון לנתיני ממלכת אפל, נשארה לי רק מילה אחת להגיד: חרא.

ובנימת גל המחאה הקטן הזה, הנה הנקמה המתוקה של בעלי האייפונים הראשונים באפל:

אני חולם על ג'יני! מדריך ליצירת ג'יני בפוטושופ

זוכרים את הסדרה בשחור לבן (שבאמצע העונה השניה הפכה לצבעונית) "אני חולם על ג'יני"? סדרה מעולה, היתה משודרת אחרי "סמנתה" (המכשפה שעושה עם האף ככה. נו ככה. לא משנה) בכל יום שישי ככה שעם כל הלחץ שיש לפני שבת היינו יושבים כל המשפחה, נרגעים קצת מהצעקות ומהעצבים ויושבים לראות את שתי הסדרות (סוג של "שעת תה" בריטית רק בלי התה ובלי הבריטים).

היום בפעם הראשונה בתולדות הבלוג אני מפרסם מדריך וידאו משלי שבו אני מדבר (בעיקר עם עצמי), מדגים ומסביר תוך כדי מה אני עושה. בתקווה שיהיה לי זמן ליצור עוד מדריכים, עיקר ההדרכה תהיה על הפוטושופ לכן אם יש לכם שאלות על המדריכים/ ראיתם עבודה או אפקט מסוים והייתם רוצים לראות עליו מדריך אתם מוזמנים לכתוב תגובה בעמוד ה"מדריכים תוצרת הבלוג" של הבלוג ואני אשתדל ליצור בשבילכם את המדריך (תוך חצי שנה גג!).

המדריך הראשון ילמד כיצד ליצור ג'יני בבקבוק בפוטושופ.

בחזרה לעתיד עם סגנון

כמו שכבר סיפרתי לכם (או שלא? אני כבר לא זוכר.. בכל זאת, הגיל עושה את שלו- בדיוק היום אני בן 22, "מזל טוב!", תודה.) לפני זמן מה התחלתי ללמוד במכללת EPS במסלול לעיצוב אתרים (כך שמהיום אתם מוזמנים לפנות אלי בתואר מר.סטודנט). הקורס הראשון שעברנו היה Photoshop (מופתעים?) והלימודים היו במתכונת של שיעור במשך השבוע ושיעורי בית על הנלמד במשך השבוע – כמו בשיעור ריתמיקה עם המורה אביבית בכיתה ב'. לקראת סוף הקורס קיבלנו פרויקט סיום בו נדרשנו לבחור סרט שיצא לפני שנת '98 ולקאמבק אותו ע"י יצירת קונספט מהפכני בעלילה או לחילופין החלפת השחקנים בשחקנים חדשים, צעירים ומוכשרים כמו יהודה ונינט (אה הא..).

כך או כך, התוצר הסופי הנדרש היה פוסטר שיציג את הסרט המקומבק בצורה הויזואלית הטובה ביותר תוך שימוש בכל הכלים שלמדנו בפוטושופ, או במילים אחרות: "הפצצת יכולות".

כדי לקבל מושג ירוק על עיצוב פוסטרים (דבר שאני לא רגיל לעשות בשל תעסוקתי הבנאלית בעיצוב אתרים ומיניסייטים) וגם כדי למצוא את הפוסטר המקורי של הסרט שבחרתי נכנסתי לאתר impawards שם ניתן למצוא את כל הפוסטרים לכל הסרטים שיצאו וייצאו בזמן הקרוב/רחוק מסודרים בסיווג לבחירה לפי שם המעצב, שם הסרט, שם המפיק וכו'…

הסרט שבחרתי לזכות בקימבוק הנכסף הוא סרטו של רוברט זמקיס "בחזרה לעתיד" שיצא ב85'. את העלילה אני מקווה שאתם מכירים כי אם לא אתם פשוט בושה למין האנושי-חובב הקולנוע, ואת הקונספט שבחרתי לחידוש תוכלו לכנות "מקורי פלוס"..או רגע רגע, יותר טוב: "פשוט גאוני!" הרעיון הוא להחליף את השחקן הראשי (מרטי מקפליי) בשיה לה-באף (ההוא מ"רובוטריקים"), את דוקטור בראון-המדען המטורף להחזיר מהעבר, בתפקיד השחקנית היפה לשים את ג'סיקה אלבה (סתם כדי שהיא תהיה שם) ואת ה"דלוריאן" הישנה להחליף באסטון מרטין נוצצת, דנדשה ומדהימה כאחד (בעיקר כדי להוריד לצופים את העיניים מג'סיקה).

התוצר הסופי:

עשר שנים של אפקטים

אני מודה ומתוודה אין בי טיפת מקוריות:
הפוסט הזה הוא העתקה כמעט מוחלטת של מאמר נהדר באתר נהדר לא פחות בשם vfxworld (אבל אתם נאמנים לבלוג אז לא ללחוץ על הלינק בשום פנים ואופן).

מאחר ואני מסכים עם המאמר הזה בכל מילה, בחרתי לתרגם אותו כאן בתוספת מספר הערות שנונות משלי.

והרי לכם רבותיי – מהם עשרת סרטי האפקטים הגדולים של שנת 2000-2009.

מקום 10:
300 – הCGI לא היה מרהיב, בהרבה מקומות הוא לא היה כל כך אמין, אבל למרות זאת מדובר בסרט שבו האפקטים הכתיבו את הסטייליזם המטורף שדבק בכל פריים ופריים.
החל מהשפריצים של הדם הממוחשב, כלה ברקעים הממוחשבים וכלה בעשרות חיות מוזרות שכולן מעולם לא יצאו ממסך המחשב.
על האפקטים והסטייל כפרסומת ללייטוויב

מקום 9:
רובוטריקים – תודו בזה, הלכתם לראות את הסרט רק בשביל האפקטים. (הודתם, יופי) ILM סיפקו לרובוטריקים את הרובוטים היפים והריאליסטים ביותר שידע הקולנוע מעולם, אלפי חלקים נעים, חקר של אומנויות לחימה ושיטות רינדור חדשות הבטיחו אקשן מרהיב שנגדע רק על ידי צילום גרוע ועלילה לא קיימת בהמשך הנוראי.
סרטון של ILM שמראה קצת מהאפקטים

מקום 8:
טרילוגיית ספיידרמן – החל מהגובלין הירוק ועד לזרועות הממוחשבות של דוק אוק וכמובן סימולציית החול המרהיבה של…ניחשתם "איש החול", חברת האפקטים של סוני – Sony Pictures Imageworks העלתה את הרף בתחומים רבים ואף זכתה באוסקר על הסרט השני. רק חבל שהסרט השלישי היה דיי מטופש (פיטר פרקר אימו זה פשוט נורא)
היצירה של איש החול

מקום 7:
טרילוגיית מלחמת הכוכבים החדשה – אולי הטרילוגיה ההכי פחות מוערכת של העשור מבחינת אפקטים. הראשון לא ייחשב כאן כי הוא שייך לעשור הקודם, אך פרק 2 קיבל בסך הכל מועמדות לאוסקר ופרק 3 המרשים ממנו אפילו לא היה בין המועמדים.
למרות זאת הטרילוגיה הציגה דמויות ריאליסטיות ובלתי נשכחות כמו YODA – שבשני הפרקים האחרונים חדל להיות בובה והיה דמות CG ראוייה למדיי, הגנרל הדרואידי גריביוס עם סרטן הריאות הלא מוסבר ועשרות סביבות שהתקיימו בגלקסיה רחוקה לפני הרבה מאוד שנים, כולן תודות ל ILM שעבדה בלעדית על הטרילוגיה.

מקום 6:
הארי פוטר – עם מועמדות אחת לאוסקר בתחום האפקטים מתוך 6 סרטים (הסרט השלישי הוא זה שהיה מועמד אם שאלתם) לא נראה שהסדרה ראויה למקום המכובד הזה, אך אי אפשר לפסוח על סדרת סרטי הארי פוטר שמדובר באפקטים.
אומנם הסרט הראשון היה נוראי, וכלל כשלים של בערך כל המעורבים, אך הסרט השני כבר הציג את דובי: גמדון הבית שהיה פריצת דרך לא קטנה בתחום אנימציית הדמויות (עד שנאכל בערך יומיים אחר כך על ידי גולום בשני הצריחים) הסרט השלישי הצהיג את בקביק ההיפוגריפ והסוהרסנים, הרביעי הביא לנו את הדרקונים המרהיבים והחמישי והשישי סתם חפרו ללא הצלחה יתרה אבל נסלח להם. דבר נוסף שהסדרה הצליחה לעשות כמעט במו ידיה הוא להרים את תעשיית האפקטים הבריטית לגבהים חדשים ולהציב אותה כמקבילה לאמריקאית, חברות כמו Double Negative,MPC,Framestore ועוד חוות את קיומן לילד עם הצלקת הביזארית.

מקום 5:
קינג קונג – אחרי שר הטבעות בא הפרוייקט הבא של פיטר ג'קסון. קינג קונג הוא הפעם הראשונה שהגיבור הראשי שלנו ולא סתם איזו דמות משנית (חשובה ככל שתהיה) הוא יציר CG, טכנולוגיית תפיסת תנועה וחקר מעמיק של גורילות וביעקר הפרווה שלהן הביאו את Weta Digital ליצור את הקוף האמין ביותר אי פעם. אותה טכנולוגיה תוביל אותם לעבוד על פרוייקט נוסף אי שם בשלהי העשור…

מקום 4:
שודדי הקאריביים – זה מתקן בדיסנילנד אבל למען השם הוא יפה! המעבר של קפטן בארבוסה לשלד וצוותו החי/מת בסרט הראשון הספיקו לסרט כדי לקבל מועמדות לאוסקר ב 2003.
3 שנים אחר כך ILM התעלתה על עצמה עם אחת מדמויות CG הטובות ביותר אי פעם (וכנראה המגניבה ביותר) – דיווי ג'ונס.
טכנולוגיית לכידת תנועה חדשנית הובילה ליצירתו של הקפטן התמנוני וצוותו התת מימי שסיפק אוסקר לILM על תיבה של איש מת ומעומדות על "סוף העולם"

מקום 3:
המקרה המוזר של בנג'מין באטן – WTF זה מה שאתם אומרים עכשיו. מה לעזאזל הקשר בין הסרט הזה לאפקט כלשהו? כולה מדובר בבראד פיט שמזדקן אחורה! למי אכפת הוא נשוי לאנג'לינה ג'ולי! הוא יכול להזדקן אילך שבא לו!
למעשה הגדולה של הסרט היא שלא שמתם לב בכלל שבמשך השעה הראשונה של הסרט, הזקן שמולכם דומה בצורה מחשידה לבראד ביט וזאת תודות למאמץ עילאי וטכונלוגייה פורצת דרך של Digital Domain – בנג'מין באטן הזקן הוא דמות CG מהצוואר למעלה שעומדת בפני כל מבחן ריאליסטיות שתחשבו עליו, לא סתם הסרט זכה באוסקר על ההישג יוצא הדופן הזה.
20 דקות על האפקטים של הסרט

מקום 2:
שר הטבעות – הסרט שיצר מחדש את המושג אפקטים ממוחשבים – קרבות ענק, יצורים מופלאים, נופים עוצרי נשימה וגולום אחד, כולם נוצרו על ידי Weta Digital ובמשך 3 שנים זכו בקביעות באוסקר.
הטרילוגייה הזאת העלתה את Weta למעמדה כיום והיוותה השראה לעשרות סרטים שבאו אחריה.

מקום 1:
אוואטאר – אוואטר הוא הגביע הקדוש של האפקטים – עולם שלם, זר ומוזר שנראה ריאליסטי לחלוטין למשך כל אורך הסרט.
החיות, הצמחים והנאבי המדהימים ובראשם נייטירי כמעט ונוגעים בצופה.
בדרך Weta , ILM ו Framestore יצרו עוד כמה כלים מהפכניים שיסייעו לדור העתיד של סרטים עתירי אפקטים, אך את התוצאות של ההצלחה הפנומנלית הזאת נראה כנראה רק בעשור הבא.
נייטירי, אוי נייטירי….

שני כרטיסי טיסה לפנדורה בבקשה

השנה 2009,
ה20 בדצמבר, השעה 3:20 לפנות בוקר, דניאל שומע את האייפון שלו מצלצל לרגע כשהודעת טקסט מסתורית מתקבלת.
"מה לעזאזל?! 3 בלילה!” הוא חושב לעצמו, הוא מושיט את ידו ותופס את האייפון, מקרב אותו אל עיניו החצי פקוחות, על המסך ניצבות שתי שורות טקסט ואף לו סמיילי טיפשי אחד, הכותב הוא סתיו שלו – כתב זוטר חסר מקוריות וכישורי כתיבה הכותב פוסטים בשכר רעב. והנה ההודעה בזו הלשון: “פאק, פאק, אוואטר זאת חוויה מיסטית, זה פשוט מדהים!!!!!!!!”

הביקורת תגיע עוד כמה פיסקאות אבל בינתיים בואו ניכנס למנהרת הזמן ונחזור לא פחות מ 15 שנים אחורה…..

השנה 1994,
ה 16 ביולי, סביר להניח שבשעות הערב, ג'יימס קמרון יושב בביתו, כהרגלו הרחק מאור המצלמות והתקשורת, הטלפון מצלצל ודמות בכירה באולפני "פוקס" מדווחת לו כי יום הפתיחה של סרטו האחרון "שקרים אמיתיים" הניב רווחים נאים.
ג'ים יכול להוסיף שובר קופות נוסף לרשימה שלו שכבר כוללת את שליחות קטלנית, הנוסע השמיני 2, מצולות, ושליחות קטלנית 2.
השיחה מסתיימת וג'ים מוזג לעצמו כוס וויסקי יקר שנוצר עוד לפני שהוא ביים את סרט הקולנוע הראשון שלו על דגי פיראנה מעופפים אי שם ב1981, הוא אכן היה עכשיו נסיך בהוליווד, במאי ששמו נקשר לסרטים גרנדיוזים ועתירי תקציב (הוא הראשון שחצה את רף 100 המיליון עם שליחות קטלנית 2) הוא היה אמור לשבת על הכורסא ולשתות לאיטו, להנות מפירות הצלחתו המפוארת, אך בניגוד לכל הגיון הוא נטש את כורסת העור וניגש למחשב שלו והחל לכתוב את מה שהוא עתיד לכנות כ"פרוייקט חייו", סיפור פוקהונטס בחלל שייחזיר את הקסם למסך הקולנוע שלדעתו אבד במרוצת השנים.

השנה 1995,
ג'ים הוא חבר בדירקטוריון של אחת מחברות האפקטים הגדולות בתעשייה – Digital Domain, הוא מהווה את אחד השותפים הבכירים להקמתה של החברה שתתחרה בILM מאז ועד היום.
לישיבה ההיא מגיע ג'ים עם עותק של התסריט של הפרוייקט החדש והסודי שלו "אוואטר".
הוא מסביר לאשפי האנימציה של החברה שבשביל להחיות את הסיפור שלו על החברה ליצור עולם שלם של צמחים, חיות וגזע חייזרי דמוי אדם, הכל בCGI פוטוריאליסטי לחלוטין כך שהצופה לא ידע מה אמיתי ומה לא "הצופה צריך להרגיש שפנדורה – הכוכב שבו מתרחש הסרט, קיים במציאות" הוא אומר.
אשפי האנימציה מסתכלים עליו לרגע כמוכי ברק, חולפות כמה שניות עד שחיוך קטן עולה על פניהם "ג'ים השתגעת? זה לא אפשרי, אתה לא מדבר על רובוט שהופך לנוזל, אתה מדבר על יצור חי ונושם שהצופה חייב להיקשר אליו, בלי להזכיר בכלל עולם שלם שצריך ליצור מאפס!, פשוט אין דרך לעשות את זה" מסכם אחד הבכירים והישיבה נגמרת.

השנה 1997
לאחר שנטש את פרוייקט חייו עבר ג'ים לביים דרמה רומנטית, “טיטאניק" בתקציב מנופח של 200 מיליון דולר. (הסרט היקר ביותר דאז) הסרט הופך לתופעה חסרת תקדים ויחידה מסוגה ולמרות פתיחה חלשה בארה"ב של 27 מיליון דולר הוא מצליח להרוויח סכום שיא של 1,800,000,000 (מיליארד ו800 מיליון דולר) סכום שלא נשבר ולא קרוב להישבר על ידי שום סרט. הוא גם זוכה ב11 אוסקרים שהם שיא משותף לו ול"חלף עם הרוח"
ג'ים לוקח חופש מעשיית סרטי קולנוע ומתרכז בסרטים תיעודיים על מעמקי האוקיינוס וביום פרק אחד של סדרת הטלוויזיה הלא ממש מוצלח "Dark Angel” שהוא בין יוצריה.

השנה 2002,
"שר הטבעות שני הצריחים" מגיע למסכי הקולנוע ואיתו "גולום" דמות CGI ריאליסטית ואמינה שמדהימה את צופי הקולנוע ולא פוסחת גם על ג'יימס קמרון מיודענו, הוא פונה למפיק ג'ון לנדאו "אני חושב שהבלתי אפשרי הפך לאפשרי" הוא אומר לו בהתרגשות.
במשך 4 השנים הבאות ג'ים משכלל סוג חדש של מצלמות, טכנולוגיית Virtual Production שמאפשרת לבמאי לראות את הקומפוזיציה הסופית של סצנת CGI ושאר טכנולוגיות לאפוס החדש שלו אך העבודה עליו לא תתחיל עד 2006.

השנה 2006,
קמרון סוגר את פרטי העיסקה עם אולפני "פוקס", תקציב של 190 מיליון דולר מוקצה לפרוייקט וג'ים פונה בצעד מפתיע ל Weta Digital האחראים על גולום, במקום ל ILM שאיתם עבד כל השנים (וזכה איתם ב3 אוסקרים) והעבודה מתחילה בחשאי, קמרון הידוע כבמאי דורשני מציג את הרעיון שלו לצוותי האפקטים: הדמויות ישוחקו על ידי שחקנים ואך ורק על ידיהם, המידע יתורגם בטכנולוגיית תפיסת תנועה חדשנית לדמויות הממוחשבות.

השנה 2007,
ה10 בינואר, “פוקס" מכריזים על הסרט שמתוכנן לצאת לפני קיץ 2009, קמרון מודיע כי הסרט יכול 40% שחקנים וסביבות אמיתיות ו 60% שחקנים וסביבות ממוחשבות כל כך אמיתיים שלא תבחינו בהבדל.
הרעש בתעשייה עצום, ההבטחות נראות לא הגיוניות אך כמעט לא דולף שום מידע מהסט בשנתיים הבאות.

השנה 2009,
אוגוסט, אחרי כמעט 4 שנות עבודה משוחרר טריילר ראשון ו15 דקות מהסרט ב"יום אוואטר" התגובות מעורבות, הטריילר לא מגלה הרבה ונראה שהאפקטים בסצנות עוד לא גמורים, ההבטחות של קמרון נראות כעומדות להתבדות. הסרט מתעכב ותאריך יציאה חדש נמסר – ה 17 בדצמבר 2009, שמועות ואישורים חצי רשמיים מציבים את התקציב שהתנפח על קרוב ל 400 מיליון דולר! בקלות הסרט היקר ביותר בהיסטוריה.

השנה 2009,
ה20 בדצמבר, השעה 00:30, סינמה סיטי, הקרנה לא בתלת מימד, הלוגו של פוקס מופיע ונעלם, הסרט מתחיל…

והביקורת:

אוואטר הוא סרט מדהים, חוויה ללא תקדים בהיסטוריה של הקולנוע, הוא ישאב אתכם לעולם מופלא וקסום בו חיים יצורים כחולים (ממש לא קטנטנים) הקרויים "נאבי", הדבר המרשים ביותר בסרט הוא הצד הוויזואלי, אפילו ללא התלת מימד מדובר בחוויה מדהימה, הכל נראה 100% פוטוריאליסטי, זה כל כך אמיתי שאתה ממש משכנע את עצמך לאורך הסרט שאין שום סיכוי שקיים מקום כזה באמת.
העלילה בסרט אומנם לא מסובכת או מקורית אבל מועברת בצורה מצויינת וכל אלמנט משרת את העלילה, המשחק טוב, במיוחד של זואי סלדנה (נייטירי, מושא האהבה של הגיבור) הצילום פשוט מדהים, הבימוי יוצא מן הכלל, האקשן נפלא ושובה את העין ואני חייב לומר שקטעי הרומנטיקה שאני ממש לא סובל בסרטים כאלה פשוט היו אדירים.

לסיכום, אסור להחמיץ את הסרט הזה בקולנוע, הוא פשוט מדהים מידי וייחודי מידי, אתם תצאו ממנו פעורי פה, ג'יימס קמרון החזיר ובע-נ-ק את הקסם "למסך הגדול" ובהתחשב בהצלחה הקופתית של הסרט הדיבורים שלו על שני המשכים נראים הגיוניים.
ציון – 9/10.

—————————————————————–

השנה 2009,
ה26 בדצמבר, השעה 23:27 – שעת לילה מוקדמת, סתיו שומע את הסוני אריקסון הקטן והנחות שלו (שלעיתים מזכיר לו את עצמו) מצלצל לרגע כשהודעת טקסט צפויה מתקבלת.
"מה לעזאזל?! אני באמצע World Of War Craft!!” הוא חושב לעצמו, הוא מושיט את ידו ותופס את האריקסון, מקרב אותו אל עיניו האדומות ממאמץ, על המסך ניצבות שתי שורות טקסט ואף לו סמיילי טיפשי אחד, הכותב הוא דניאל (הכובש) שטרנליכט – האיש (והאגדה. אין גבול לפירגון העצמי!) העומד מאחורי השכר הזעום שסתיו מקבל על פוסטיו (הפוסטים שלו). והנה ההודעה בזו הלשון: “פאק, פאק, אוואטר זאת חוויה מיסטית, זה פשוט מדהים!!!!!!!!”