היום בבוקר התעוררתי לקול ויכוח מוזר שהתנהל בין אחותי לאבי (הידוע בכינויו ׳אבא׳):
״אני עוד שניה מוכנה!״
״זה כבר לא משנה את שוב מאחרת. עכשיו כעונש, שבוע אסור לך לשחק בפייסבוק״
״נווו הנה אני מוכנה!!!״
״שבוע בלי פייסבוק!״
״אבל אני ר..״ – ״שבוע״
״הייתי צריכה ל..״ – ״בלי פייסבוק״
״טוב אז אם..״ – ״צאי כבר!!!״
״אוף…״
נקודה מעניינת, אחותי כולה בת 7 מה שגרם לי לחשוב ולתהות על פשר העונש המוזר הזה ועל התדרדרות החינוך בארץ.
איפה הימים בהם איחור קטן גרר הוצאת חגורה או סטירת לחי מצלצלת (לא באמת, לא להיבהל, זה רק לשם ההמחשה)? אז מה זה אומר? כמה הפייסבוק, עד כמה שאנשים מתכחשים לזה, תופס חלק נרחב בחיים שלנו?
הפייסבוק ככלי פירסומי ושיווקי
זה כבר נהיה עניין שבשגרה. חברות גדולות, שירותים ציבוריים (כמו משטרת ישראל או עירית רמת-גן, לא כמו אלה שדורשים שקל בתחנה המרכזית), בתי עסק (אפילו קטנים כמו ״חוות הדגים של אלברטו אגדוסטוס״) וכמובן מנהלי אתרים פותחים קבוצות בפייסבוק וחשבונות בטוויטר במקביל. מה עומד מאחורי המהלך הזה?
בהתבסס על הנתונים המתפרסמים על כמות השעות ומס׳ הגולשים בארץ ובעולם המתחברים לפייסבוק מדי יום, העולם כבר הספיק להפנים שאם אנשים מבזבזים כל כך הרבה שעות באתר אחד, אין סיבה שלא לנצל זאת למטרות שיווק ופירסום.
לדוגמא, אני בתור בלוגר מחפש כל הזמן דרכים חדשות לקדם את הבלוג שלי החל מפרסומים בפורומים שונים, דרך חילופי לינקים עם בלוגרים אחרים ועד לשימוש בשיטות הכתיבה לקידום בגוגל (עליהן אפרט בפוסט נפרד). עם כל זאת, מס׳ הכניסות היומיות לבלוג לא עולה על 150 (כנראה שאבא ואמא נכנסים גם דרך המחשבים בעבודה..) לכן פתחתי (אמרתי פתחתי? התכוונתי שנפתחה) קבוצה בפייסבוק בה אפשר להתעדכן בפוסטים חדשים, להציע רעיונות, להגיב ולשבח אותי על הכתיבה המופלאה בבלוג. כבן אדם חברותי יש לי מעל 400 חברים בפייסבוק (את רובם שיחדתי בכסף רב), לכל אחד מהם יש לפחות 100 חברים לא משותפים, להם יש עוד 100 וכו׳.. כך שגם אם ירשמו לקבוצה של הבלוג רק 50 מעריצים בתור התחלה, אפקט כדור השלג כבר יעשה את שלו..
במקרה של חברות ענק (נניח) כמו אפל (דוגמא אקראית לחלוטין) אתם יכולים רק לתאר כמה אפקטיבית יכולה להיות קבוצה בפייסבוק הזורקת מדי פעם פיצ׳רים על מוצרים חדשים של החברה הוא הדין לגבי שירותים ציבוריים (למשל, משטרת ישראל שמפרסמת בקבוצתה על פעולותיה האחרונות נגד הפשיעה בארץ..או שלא) וכדומה.. הרעיון ברור.
הפייסבוק כמוקד ידע
אי שם בימי הביניים הומצאו משחקי החברה. אי פה בתחילת שנות האלפיים נכנסו אותם משחקי חברה לרשת האינטרנט האונליינית כדי שהסיבה היחידה ליצירת קשר מילולי בין אנשים תהיה למטרות שיחה. לאחרונה גם הסיבה הזאת הפכה ללא רלוונטית.
לפני כשבועיים פגשתי ברכבת חבר ילדות איתו לא דיברתי מאז כיתה ו׳. אחרי שני משפטי נימוס קצרים של ״מה קורה?״ ו״עוד מעט יהיה טוב״, הבן אדם התחיל להפגין שליטה מלאה בחיי האישיים החל מ׳איפה אני משרת׳ דרך ׳מי החברים שלי׳ ועד ׳אני יודע מה עשית ברגילה האחרונה׳ (כמובן שהוא גם הזכיר את הבלוג וביקש חתימה לחברה שלו- מעריצה אדוקה, לא סירבתי). תוך כדי יציאה מההלם הרגעי שאלתי אותו ״מאיפה לעזעזל אתה יודע את כ..״ כבר הבנתי לבד.
כמות הידע שהפייסבוק מכיל על אנשים היא בלתי נתפסת! עם כל התמונות, הסרטונים, הפרטים והשאלונים אפשר לבנות על כל בן אדם בעולם תדפיס אופי בלי להכיר אותו בכלל.
מיותר לציין כי הצבא כבר הבין זאת מזמן וכעת מכיר בפייסבוק כמוקד ידע נגיש ומסוכן (איזה דיבור צבאי נגוע, בעע) ומזהירים חיילים שלא להעלות תכנים הקשורים לצבא לאתר מסיבות ברורות.
הפייסבוק כתחביב
אני בטוח שאם תשאלו ילד בן 12 מה התחביבים שלו הוא יענה ״כדורגל, יריקת מוחטות על נמלים, מחשב ופייסבוק״ – זה בדוק תנסו להתקיל ילד ברחוב ותראו מה הוא יענה ובצדק. נכון להיום שלושת האתרים בהם אני מבלה הכי הרבה הם יוטיוב, גוגל (במטרה לחפש צירופי מילים המובילות לבלוג) והפייסבוק.
אין מנוס, אם בפייסבוק אני יכול לשחק במשחקי רשת רציניים כמו פוקר או להשתטות במחשבה שאני חקלאי בFarmVille, להתעדכן ולחטט בחיים של אנשים אחרים בלי שהם ידעו, לדבר עם אנשים בlive אחד על אחד (ועכשיו גם לפתוח קבוצות דיון) בצ'אט, לקרוא חדשות, לראות סרטונים, להיזכר בימי הולדת שסתם ככה הייתי שוכח, לקבל הזמנות למקומות הזויים כמו "החווה בנהלל – מסיבת קצף מטורפת" ולשתף אנשים במחשבות השוטפות שלי, מה עוד יכול לבקש בן אדם ממוצע כשהוא גולש באינטרנט?
——————————————————————–
מפתיע שגוגל עם האופי השטלתני שלה עדיין לא שמה את ידה על הפייסבוק, אבל אם תשאלו אותי זה רק עניין של זמן..
פורסם ע"י דניאל שטרנליכט 
