אם באמת היה ספר עם 15 חוקים למעצבים, ככה הכריכה שלו היתה נראית...
מעצב גרפי עומד תמיד מול מישהו שצריך לאשר את עבודתו: הלקוח שמשלם לו, הבוס שאחראי עליו, העורך שאת פתרונותיו עליו לקבל, המורה שמלמד אותו וכו'.. אז לפני שהוא מתווכח על עמדתו עליו לזכור כמה נקודות חשובות.
להלן מס' אמיתות שעל סמך נסיוני קיבצתי, והיו כעין "אני מאמין" שלי לגבי המקצוע:
- על טעם וריח יש להתווכח ("אלא אם כן הטעם והריח תואמים לטעם וריח של כרוב כבוש" ד.ש)
- טעמו של המעצב הגרפי הוא מקצועי (מקצועי בעל נטיה להשפיע, אבל לא הקובע)
- המעצב הגרפי חייב להפנים ולהבין את תוכנו של הבריף (בריף משמע: תדריך/סיכום הדרישה)
- המעצב הגרפי מחויב לחומר הכתוב (להלן "הבריף")
- על העיצוב הגרפי להיות מובן, אבל לאו שווה לכל נפש
- העיצוב הגרפי חייב להיות מדויק אבל לאו דווקא מובן מיידית
- תפקיד העיצוב הגרפי לתאר, למשוך, לפרש ולמכור
- העיצוב הגרפי מהווה תוספת השלמה ואינטרפציה לחומר הכתוב
- שיקולי עיצוב אינם ניתנים להוכחה לוגית ("כך שגם אם הלקוח לא בוגר של הטכניון, אל תנסו להכניס מספרים למשוואת השיקולים שלכם" ד.ש)
- טוב שהלקוח יבין בעיצוב גרפי
- עדיף שהלקוח לא יבין בעיצוב גרפי
- יחסי עבודה נכונים – אמון מלא בכשרונו ושיפוטו של המעצב הגרפי
- לא לשכוח. תפקיד העיצוב הגרפי הוא גם לחנך, לא רק למכור
- הפוסק האחרון – לא המעצב הגרפי ("או במילים אחרות, הבוס לא תמיד צודק אבל תמיד נשאר הבוס…" ד.ש)
- לא לשכוח: אפשר לחיות ולהסתדר גם בלי מעצב גרפי ("רק שאז העולם יהפוך לאפור וקודר, אולי ככה יתחיל סוף העולם ב2012?" ד.ש)
——————————————————————————
את המקור של הפוסט שמעתי בשיעור במכללת eps לעיצוב גרפי, וכתב אותו צ'ארלס פיצ'חנס (שם בדוי. לא כדי להסתיר את זהות הכותב, סתם כי אין לי מושג מה השם שלו). לטקסט המקורי הוספתי כמה הערות שנונות (או שלא) משלי כדי להנעים לכם את חווית הקריאה (ושוב, או שלא…).
פורסם ע"י דניאל שטרנליכט 
