מי האיש מאחורי המסיכה? רמז: יש לו בלוג וזה לא פיטר פארקר.
הבוקר הזה התחיל כמו כל בוקר רגיל. קמתי מהמיטה לקול הצרצרים המעצבנים מהשעון המעורר של האייפון (איפה יש מקום לצרצרים בתוך המכשיר הקטן הזה בכלל?), צחצחתי שיניים (קריוס ובקטוס לא שמחו במיוחד), התפללתי, פינקתי את עצמי בחביתה, קינחתי בשוקו יוטבתה ויצאתי לעבודה.
בכניסה לרכבת עמד מאבטח שבדק תיקים ושאל כל אחד אם יש לו נשק. כשהגיע תורי עניתי לו שחוץ מידי הסמוראי המיומנות שלי אני נקי. הוא לא צחק.. כנראה שהוא לא התברך בחוש הומור מפותח או שהוא כבר שמע את הבדיחה הזאת. אין אפשרות אחרת.
כמו בכל בוקר גם הפעם חיפשתי מקום ריק ברכבת והתיישבתי. כמה דקות אחרי תחילת הנסיעה, בזמן שהקשבתי לפוקאסט על עיצוב מערכות וורדפרס, התיישב מולי חייל מחויך. במשך דקות ארוכות הוא פשוט בהה בי (אינסטנקטיבית בהיתי בו בחזרה כדי שיפסיק! רק שהייתי עם משקפי שמש..) עד שלפתע:
״שמע, אתה נראה לי מוכר״ אמר החייל.
״באמת? אומרים לי את זה הרבה. אני בן אדם שנראה מוכר, זה ידוע!״ אחח התחכום..
״לא, ברצינות אתה ממש מוכר לי״ הוא המשיך להתעקש
״אולי בגלל שזה אני, חברך השכונתי – ספיידרמן! איש העכביש. מגן העיר תל אביב ואיש גיבור עושה חיל. בטח לא זיהית אותי בלי המסיכה.. הייתי מראה לך אותה אבל היא בדיוק בכביסה.״ אני חייב לפתוח תכנית משלי..
״לא, זה לא זה..״ הוא הבן אדם השני שלא צחק מהבדיחות שלי. זה אף פעם לא קורה. חשוד מאוד.
״או קיי.. אם תיזכר, תגי..״
״רגע!! יש לך בלוג במקרה?!״ נאחס! בדיוק כשבאתי להחזיר את האזניות..
״כן״ אתה בטח צוחק עלי..
״בלוג על עיצוב גרפי וטכנולוגיה?!״
״כן אבל איך אתה..?״
״אני מעריץ אותך! יש לך בלוג מדהים! אני קורא קבוע של הבלוג! אני רשום לRSS, לעידכונים במייל ולקבוצה בפייסבוק!״ הוא דיבר עם הרבה סימני קריאה..
״וואו מעריץ אמיתי! איזה כיף! אתה רוצה אולי חתימה? יש לי מלא..״ ממש התרגשתי, סוף סוף הבלוג נחשף לעולם שקיים מחוץ לחדר שלי
המשכנו לדבר על הבלוג עוד כמה דקות עד שהוא ירד מהרכבת. אני בינתיים חזרתי לפודקאסט בחיוך. מעריץ אמיתי לבלוג…:)
(יותר מאוחר גיליתי שחבר שלי ישב מאחורי ולא הפסיק לצחוק כי הוא שילם לחייל בשביל ״מעשה הקונדס״ הזה. שפל ביותר. אנחנו כבר נסגור חשבון…)
פורסם ע"י דניאל שטרנליכט 
